<h1>דבש תמר - א (תורה)</h1>
ר' דוד טיטלבוים
<big><b>תורה חלק א</b> בראשית</big>
סדר הדורות מספר זה אדם בן 130 שנים הוליד את שת ונפטר קודם המבול 726 שנים וראה את למך דורו ט' בן 56 שת 105 נפטר קודם המבול 614 וראה את למך 168 אנוש 90 נפטר קודם המבול 516 וראה את נח בן 84 קינן 70 נפטר קודם המבול 421 וראה את נח בן 179 מהללאל 65 נפטר קודם המבול 366 וראה את נח בן 234 ירד 162 נפטר קודם המבול 234 וראה את נח בן 366 חנוך 65 נפטר קודם המבול 669 וראה את למך 113 מתושלח 187 נפטר בשנת המבול ונח אז 600 למך 182 נפטר קודם המבול 5 שנים וראה את נח 595 נח 600 בשנת המבול וחי אחר המבול 350 שנים וראה את אברהם 58 שנת 1656 לבריאת עולם ועשרה דורות והמבול היה שם חי 600 שנים 502 אחר המבול וראה את יעקב בן 50 שנים ארפכשד 2 שנים אחר המבול הולידו שם 35 שנים היה ארפכשד בהולידו את שלח וחי 438 וראה יצחק 48 30 היה שלח בהולידו את עבר וחי 433 וראה יעקב 18 34 היה עבר ויולד את פלג וחי 464 וראה את יעקב 79 30 היה פלג ויולד את רעו וחי 239 וראה אברהם בן 48 32 היה רעו ויולד את שרוג חי 239 וראה אברהם בן 78 30 שרוג ויולד את נחור וחי 230 29 נחור ויולד את תרח 148 70 חד תרח ויולד את אברם 205 שנת 1948 נולד אברהם 292 שנים אחר המבול וחי 175 100 אברהם ויולד יצחק וראה את יצחק 75 שנים ואת יעקב 15 שנים 60 יצחק ויולד את יעקב
<h2>חומש בראשית</h2> 
<h3>בראשית</h3>
(א' א') בפירוש רש"י ז"ל אמר רבי יצחק לא היה כו' ומה טעם פתח בבראשית משום כו' שאם יאמרו כו' לסטים אתם כו' הם אומרים להם כו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ ואם נפרש דבריו כפשוטו הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם הכל אחד היינו הנתינה הראשונה נתנה לכנען ולאשר כל הארץ כח מעשיו של הקב"ה ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ולא לסטים אנחנו עדיין לבי נוקף כי הנה אשר בעו"ה גלינו מארצנו וזרים ישבו תחתנו גם הם יאמרו כי ברצונו נטלה מאתנו ונתנה להם ואין לנו ח"ו עתה חלק ונחלה בארץ ואנחנו בכל עת ובכל שעה מודים ומשבחים להשי"ת על שהנחיל לאבותינו ארץ חמדה טובה וחותמין בא"ה על הארץ ועל המזון ע"כ לא כן אנכי עמדי רק האמת הוא שהשי"ת נתן לאבותינו את הארץ ולבניהם ובני בניהם והארץ שלנו ואם כי זרים יושבים עליה קרקע אינה נגזלת וב"ב ישיב לנו ולקמן י"ב ו' פי' רש"י על והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם וכו' לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם ע"כ לא נוכל לפרש כנ"ל שהנתינה הראשונה היה לכנען אדרבה הנתינה הראשונה אחר המבול היתה לשם ולזרעו ואם כן מאמר ר' יצחק הכי פירושו הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו הוא הנתינה ראשונה לשם ולזרעו ברצונו נותנה להם הוא דכתיב והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את א"י ארצנו מזרעו של שם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו בחזרה עד עולם:
שם י"א תדשא הארץ דשא הוא שאינו נזרע ואינו מזריע זרע, עשב מזריע זרע ונזרע ופעמים קורא גם אל דשא עשב כשהוא סמוך אצל ירק כמו לקמן ב' כ"ט ירק עשב (הסכמה מעקידה):
שם עץ פרי עשה פרי למינו אחר זרעו בו על הארץ. פי' גבוה מהארץ כדשא ועשב שהם נמוכים וסמוכים לארץ:
שם כ"ה ויעש א' את חית הארץ, חית הארץ זה כולל נפש חיה גם חיתו ארץ ע"כ מקדימו לבהמה במעשה כמו שקודם במאמר בקרא דלעיל שם כ"ו ויאמר א' נעשה אדם וגו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו', בדברו השי"ת עם הפמליא שלו על תוכן האדם אמר להם אשר רצונו שישלוט האדם בכל אלה בדגים ועופות ובהמות בין ילך בדרכי התורה בין ח"ו לא כן ישלוט באותן המינים הנחוץ לו לעבוד ולמשא ואכילה ולא חשב בזה חיות כי עליהם לא ישלוט כי אם בעשותו רצון קונו תמיד כמו שמצינו ביחידי סגולתנו שזכו לזה ע"כ בפסוק כ"ח כאשר בירך השי"ת שאדם ברכו שישלוט גם בחיות היינו שיזכה וישלוט גם בהחיות ובזה נבין דברי רש"י ז"ל בפסוק כ"ו הזה ד"ה וירדו בדגת הים הזה כו' זכה רודה בחיות ובבהמות לא זכה נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו עכ"ל. הנה עינינו רואות בעליל שכוון רש"י לדברינו הנ"ל בעז"ה כי אף אם ח"ו לא יזכה האדם אז רק החיה תשלוט בו אבל על הבהמה ישאר אדם תמיד מושל לעשות בה כרצונו. ובזה מיושב אשר כן עינינו רואות אשר כל מין אנושי כצדיק כרשע עושים כל צרכיהם בדגים ועופות ובהמות כי כן היה רצון השי"ת בדברו עם בית דינו על דבר בריאת האדם. שם כ"ט הנה נתתי לכם עשב מזריע זרע ואת כל עץ זורע זרע אלו יהיה לכם בני אדם לאכלה, ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב אשר אינו מזריע זרע יהיה להם לאכלה רש"י (סנהדרין נז) ד"ה כירק עשב, כל הגדל מאליו שאין טורח לחרוש ולזרוע:
(ב ג) <b>ויברך</b> וגו' בעה"ט ג' דסמיכי כו' סה"ד מכאן ואילך הברכות יהיו מסורים בידך כצ"ל:
שם ח' רש"י ד"ה מקדם כו' חזר וכתב ויצר כצ"ל:
שם י"ז ומעץ הדעת וגו' ביום אכלך ממנו באותו יום מות ישלוט בך המיתה ומיום ליום תלך למות וסוף כל סוף תמות:
(ג א) <b>והנחש</b> היה ערום וידע תחבולות איך להחטיא את האדם ואמר בלבו טוב להתחיל בחוה כי נשים דעתן קלות ומה עשה שיבא לזה לכנוס עמה בדברים שמר העת אשר תאכל חוה איזה פרי מפרי הגן וראה שהיא אוכלת קרב אצלה ויאמר אל האשה כאלו נבהל ותמה מאד עליה מה אתה עושה אף כי אמר א' לא תאכלו מכל עץ הגן בכל זאת את אוכלת ותאמר האשה ח"ו לא נאסרו כולם מפרי עץ הגן נאכל שם ד' ויאמר הנחש אל האשה הלא אתה לא שמעת הצווי מה' כדכתיב לעיל ויצו ה' א' על האדם אלא אישך אדם אמר לך בטח טעה בדברי השי"ת אנכי אראך בטוב טעם אשר תבין לא מות תמותון כי יודע א' כי ביום אכלכם ממנו וגו' ויוצרכם הלא רוצה השלמתכם שתעמדו ברום טוב המעלות ושתהיו חכמים מחוכמים וע"י אכילת עץ הדעת תוכלו להשיג זאת היתכן שתמותון על אכילתו ובזה יפה לשון כי יודע שהוא נתינת טעם וגם בזאת עושה יפה תשובת האשה להשי"ת הנחש השיאני פי' רש"י הטעני כי נתקבל אצלה דברי הנחש וזה דרכו של יצר הרע מחליק העון בעיני האדם למצוא עונו:
שם ט"ז אל האשה אמר וגו' ואל אישך תשוקתך כמו ויהללו אותה אל פרעה עבור פרעה כך פירושו הכא עבור אישך תשוקתך מדה כנגד מדה שהיא נתנה לאישה להיות מהנה אותו נתקללה בזאת שהיתה כל תשוקתה לא עבור עצמה רק עבור אישה תשוקת האשה לחלות יפי תואר וטוב טעם שיהנה בעלה, לתרנגולת פטומה ושמינה שימתק המרק לחיך בעלה וכן כל אשר תתאוה לכל דברים יפים וערבים תשוקת האשה רק להושיט לבעלה שיהנה הנאת טעם ריח ומראה (הסכמה מבעל עקידה) וע' לקמן ד' ז':
שם כ' ויקרא האדם וגו'. הנה בהבראם קרא השי"ת את שם שניהם אדם כדכתיב לקמן ה' ב' ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וגם אדם בעצמו קרא את שם אשתו קודם שחטאו אשה כי מאיש לקחה זאת לעיל ב' כ"ג ועתה אחר ששמע אדם דברי השי"ת כי עפר אתה וחל עפר תשוב והמות ישלוט בו ובזרעו אחריו ויפריד בין המתים ובין החיים עודנה ונתחדש בעולם שמות למת קורין מת ולאשר לא מת קורין תי אשר אם לא חטא ולא אכל מעץ הדעת לא היה נשמע שם מת בעולם ובאין שם מת אין שם חי והיה שם הכולל לזכרים ולנקבות אדם והשם הפרטי איש אשה כמו שנקראו כבר אך עתה שמי שימות יהיה נקרא מת ומי שעודו חי יקרא חי והמת אינו צריך לאמו רק החי ע"כ שינה את שמה מעתה וקרא אותה חוה כי היא היתה עתה אם כל חי:
שם י"ח וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה רש"י שם ואכלת את עשב השדה ומה קללה היא זו והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע נ"ב ולפי שפרשתי בעז"ה שם וחלקתי בין עשב שצומח מעצמו אשר כזאת נתן השי"ת לבע"ח לאכלה ולאדם עשב שזורעין ועתה שחטא הושוה לכל חי לאכול עשב השדה בלא זעת אפים אשר אינו נזרע ובזעת אפים הנזרע והוי קללה ע' א' כ"ט ל' ד' ז' הלא אם גו' ואליך תשוקתו ע' מה שכתבתי ג' ט"ז ואל אישך תשוקתך ועתה מצאתי און לי מפסוק זה ואליך תשוקתו ופי' רש"י על זה שאין לפרש באופן אחר אלא שכל תשוקת היצר רע הוא רק למלאות תשוקת ותאות האדם ומזמין לפניו כל הנאות ומתיקות להתענג בהם בימי חייו עלי האדמה ומסמא את עין אדם שלא יראה ולא יבחין אם הותר אם איסור וליצה"ר אין מזה שום הנאה ולא יתאוה הוא שיעשה האדם רצונו אך לכך נוצר שיהוה תשוקתו שילך האדם בשרירות לבו:
שם ח' ויאמר קין וגו'. אין צריך לפרש מה אמר כי תיכף לאמירה מעשה ומהמעשה נודע מה שאמר, הוא אמר ויעש ולקמן ו' ז' ויאמר ה' מפרש מה אמר הקב"ה לעשות כי מעשה המבול אינו סמוך לאמירה:
שם י"ג ויאמר קין אל ה' התודה קין והודה על גודל עונו אמת גדול עוני מנשוא, והצדיק עליו את הדין באמרו "הן" יש במשמעו צדק וישר משפטך אשר גרשת אותו (ע' רש"י ל' ל"ד) מעל "פני האדמה" כלומר ממקום המובחר שבאדמה "והיה" כלומר הלואי כל מוצאי יהרגני ויהיה מיתתי כפרתי ויאמר לו ה' לכן מודה ועוזב ירוחם ותלה לו שבעה דורות:
שם כ"ה וידע אדם עוד את אשתו. פי' רש"י בא לו למך אצל אדם וכו' פליאה גדולה אנחנו רואים כי לפי פירושו היה משנולד קין עד שנולד תובל קין בן למך ק"ל שנים אשר אז ידע אדם עוד אשתו והנה ילדו כולם בנערותם כבני שמונה עשר שנים ושת ודורו נעצרו מלדת עד שהיה המקדים שבהם חמשה וששים שנה בהולידו ולקמן מ"ז י"ז ברש"י ד"ה ואם שרה הבת תשעים שנה פרש"י ואע"פ שדורות הראשונים וכו' בימי אברהם וכו' ובא תשות כח לעולם וצא ולמד מעשרה דורות מנח ועד אברהם שמהרו תולדותיהן בני ל' גי' הרא"ם וקשה הא לפי פרש"י כאן דורות הראשונים מהרו יותר תולדותיהן כמו דורו של קין שילדו בני ח"י שנים ואני תולה בקוצר השגתי לא ידעתי כונת רש"י ז"ל. אך זאת מצאתי באדרת אליהו אשר תורת אמת היתה בפיהו על זה וידע אדם עוד את אשתו כבר ואין מוקדם ומאוחר בתורה תחלה חושב דורו של קין איך נתקיים שבעתים יקם קין ואח"כ חוזר על הראשונות וידע אדם עוד את אשתו כבר וגם בדורו של שת אומר כי הולידו בנים גם כן טרם ילדו את הדורות הכתובים אך אינו חושב רק אותם שנח בא מהם ואין כאן עוד קשיות גם תמיהת אברהם נכונים והמזרחי מקשה על רש"י למה היה מתמה אברהם כל כך ע"ש:
<h3>נח</h3>
(ו' י"ב) <b>כי</b> השחית כל בשר פרש"י אפילו בהמה חיה ועוף ות"א אינו מפרש כן אלא "כל בסרא אינש" אבל ת"י מתרגם "כל חד וחד" ושפיר גם לפי הדרש:
שם ט"ז ופתח התבה בצדה תשים נ"ב פתוח לעליה עליונה שאדם בו תחתים שנים ושלשים תעשה חושב הנעשה ראשון כדרך הבונים שתחלה בונים התחתים ובונים ועולין ורש"י חושב כדרך הנכנסין לספינה גדולה שכל הנכנסין נכנסין בעליונה ומשם יורדים לאמצעים ומשם לתחתים וקורא לכלם עליות כי גם התחתונה לא נגעה בארץ אלא למעלה הרבה הלכה:
שם ז ב' ג' אחד הוא לחיות זרע על כולם נאמר על בהמה הטהורה ואשר לא טהורה ועל עוף השמים ואיתא במ"ר לא שאני צריך להם אלא להחיות זרע על פני כל הארץ, והניחא שהרבה בנקבות אבל מה לו להקב"ה שירבה בזכרים הלא מזכר אחד כ"כ יתעברו כולן כדי שיבין שהזכרים המה להקריב קרבן ודוקא עולות שבא רק מזכרים הדא הוא דכתיב לקמן ח' כו' ויבן נח וגו' ויעל עולות:
שם י"ז ותרם מעל הארץ פרש"י משוקעת היתה במים י"א אמה כספינה טעונה המשוקעת (כך היתה התבה) מקצתה במים כי י"א מל' הוי מקצתה אבל ספינה אדרבה מקצתה למעלה מן המים וכמעט כולה במים כי ספינה עשויה קצר מלמטה ורחב מלמעלה ע"כ רוב גובהה במים והתיבה היתה רחב מלמטה וקצר למעלה היתה רק מקצתה משוקעת במים:
שם כ"ג וימח פרש"י לשון ויפעל הוא וכו' כגון בנה מחה פנה כשהוא נותן כצ"ל:
(שם ט' ג') <b>כירק</b> עשב נתתי לכם את כל. ע' מה שכתבתי לעיל א' י"א כ"ט:
ג' י"ט אשר בראשונה ניתן לאדם עשב זורע זרע לאכלה וכשחטא נאסר לו והושוה לבהמה לאכול רק ירק עשב שצומח מעצמו בלא זיעת אפים ולנח הותר הכל כירק עשב:
שם ו' שפך דם האדם באדם דמו ישפך ת"א דישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דיניא דמה יתשד תרגום מפרש באדם קחי למעלה ופי' בסהדין וקאי גם למטה באדם דמו ישפך פי' על מימר דיניא:
שם י' ד"ה חית הארץ אתכם הם המתהלכים עם הבריות סה"ד ד"ה מכל יוצאי התיבה כו' ורמשים סה"ד ואחריו צ"ל ד"ה לכל חית הארץ כו' אשר אתכם הכל דיבור אחד עד סה"ד ולמחוק ההפסק אשר בין החיה לאשר ואשר אתכם צ"ל באותיות רש"י:
שם י"ב וי"א זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית אות ומופת. הפלא ופלא יש בקשת זה הלא החמה כולה זורח על הענן ומה שנראה רק חציה אינו פלא כי רגלי הקשת מגיעים לארץ ומחציתה השנית הארץ עומדת בפניה ואין עינינו שולטת מה למטה אבל זאת הפלא למה אין העיגול כולו אלא ממראה הקשת הלא אמצעות החמה זורחת על הענן כמו הסביבות ומהראוי להיות כמו מראה הלבנה בתכלית רבע חודש שמקבלת אורה על מחציתה לעינינו כמלוא המחצית כן ראוי להיות מראה הקשת שמקבל מהחמה מראה אחד על מלוא המחצית ולמה נראתה רק קשת כאלו מקבל המראה רק מגבול הסובב סחור סחור החמה אך אין זה אלא אות ומופת לזכור הברית שלא יהיה עוד מים על הארץ אלא המים יהיה סביב לארץ כקשת והוא ים אוקינוס שהוא כ"כ כמראה פנים אל פנים ובאמצע לא יהיה מים רק יבשם אשר אינה כמראה ושוה לקשת אשר בענן אשר המראה הוא בקשת ולא באמצע:
שם כ' ויחל נח פרש"י כפי הדרש ות"א בזה פשטות ושרי החחיל וגם רש"י מסיים שהיה לנח עסק זה בתחלה ושניהם אמת כי למה לט לידע שזה היה תחלת עסקו למען נדע כי עשה עצמו בזה חולין ואנחנו מקבלי התורה לא נעשה כמוהו רק תפלתנו יהיה סמוך למטתנו ובקומנו יהיה עבודתנו תפלה ליוצרנו ולברכו על המאורות וכל אחד לפי בינתו תהלים משניות דף גמ' וכן הלאה וחלילה לנו חולין לעשות עצמנו לעסוק במלאכה או מו"מ ראשונה:
(שם י' ח') <b>ת"א</b> הוא שרי למהוי גבור (תקיף) בארעא מוחק אני כאן האי תקיף כי ציד ת"א תקיף ובאין ציד אין תקיף:
<h3>לך לך</h3>
(י"ב ד') <b>וילך</b> אתו לוט נ"ב משמיענו כי לולא הלך מעצמו עמו לא היה לקחו אתו אך אחר שהלך מעצמו לא רצה לרחקו ולקחו כמו שכתב לקמן ויקח וגו' ואת לוט בן אחיו לפי שהיה בן אחיו מה היה לו לעשות עמו וסוף כל סוף פרדו מאתו:
שם י"ב ט"ז ולאברם היטיב בעבורה והטבה אינו דבר גדול רק כמו מדור ואכילה ושתיה (ע' ש"ח אות ש') ואין במשמעו מתנות גדולות וא"ת כמה יכול להיות הטבה לשנים או שלשה בני אדם ע"כ מסיים כי אברם לא לבדו היה אלא ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ואתונות וגמלים ולכל אלה גם הטבה עולה סך רב וכן תרגום יונתן והוה ליה מדיליה:
(שם י"ג ט') <b>ת"א</b> אם את לצפונא ואנא לדרומא ואם את לדרומא ואנא לצפונא נ"ב משמעות הקרא אינו כן כי הלך עתה מדרום לצפון והיה שמאלו מערב וימינו מזרח וכן כתיב וירא את כל ככר הירדן והירדן במזרח:
י"ג י"א ויסע לוט מקדם כבר פי' רש"י לעיל שאברם נסע מדרום א"י לצפון וכאשר אמר אברהם ללוט אם השמאל היינו שתלך משמאל שלי והוא צד מערבי ואם הימין היינו אם תלך למזרח כי ההולך מדרום לצפון מערב משמאלו ומזרח מימינו ובחר לו לוט לילך לימין אברהם היינו למזרח אברם כמו שנאמר ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן והירדן במזרח א"י וזה מאמר הקרא ויסע לוט מקדם ממזרחו של אברהם וע' פרש"י ומה שהקשה המזרחי עליו:
שם י"ד וה' אמר אל אברם כבר ידענו אשר אברם הלך עתה ופניו לצפון א"י ע"כ הקדים הקב"ה אותו צד אשר עיני אברם לנוכח יביטו ואמר לו שא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ואחריו הרוח שכנגד אותו הרוח ואח"כ לימין והוא קדמה ואח"כ לשמאלו והוא ימה ואחר מעשי לוט ובנותיו כתיב כ' א' ויסע משם אברהם ארצה הנגב נמצא הלך מצפון לדרום והיה פני אברהם לדרום וכתיב כ"ד מ"ט אצל אליעזר עבד אברהם ואפנה על ימין או על שמאל פרש"י על שמאל מבנות לוט שהיה יושב אז בשמאלו של אברהם:
שם י"א ש"ח אות פ' י"ל כי ככר הירדן היה מישור גדול והולך ומתפשט לתוך א"י ע"כ נ"ב אבל מדכתיב אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר משמע שהככר אינו בארץ כנען:
שם בש"ח אות ש' על רש"י שם פסוק י"ג רעים בגופם וחטאים בממונם כתב ע"ז הש"ח ופי' היפך מת"א שתרגם בישין בממונהון וחייבין בגויתהון וא"ת מנ"ל לרש"י וי"ל דגבי יוסף כתיב וכו' וכתיב בפ' כי תצא גבי שכיר ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא והתם מיירי בממון ע"ז נ"ב בדא פסוק מלבו ובסנהדרין פרש"י והיה בך חטא דכתיב אצל שמיטה וגם מביא שם בגמ' ברייתא דמפרש כת"א והמה בסנהדרין ק"ט מאמר רב יהודה כפרש"י וברייתא כפי' ת"א ושניהם מאותן שני פסוקים דרשו דכתיב בהם רעה גם חטא והקרא שמביא הש"ח אין רעה שם גם הת"א שם בגמ' על והיה בך חטא מציין דברים ט"ו והפסוק של ש"מ כ"ג שם:
שם י"ד ג' הוא ים המלח פרש"י לאחר זמן נמשך הים לתוכו נ"ב היינו אחר הפיכת סדום:
שם י"ז אל עמק שוה הוא עמק המלך. רש"י שם ומ"א עמק שוה שהושוו כל האומות הוא עמק המלך והמליכו את אברהם עליהם כו' כצ"ל:
שם כ"ג מחוט ועד שרוך נעל חוט הוא אשר היו מקלעים בקליעת שערות ראשם כמו שנושאים היום בחינא ושרוך נעל ונכלל בזה כל לבוש יקר וכל תכשיטי זהב וכסף ומרגליות וכל אבני יקר שמשתמשים בהם ואשר נושאים אותם מכף רגל ועד קצה עליון של ראש:
(שם ט"ו ב') <b>דמשק</b> אליעזר. פרש"י ובן משק ביתי ממונה על ביתי וכן דמשק כך פירושו משרתי הבית דמשק אליעזר פי' המשרת אליעזר מיום שנברא אדם היה לשונם לה"ק שפה אחת לכולם ובדור הפלגה בלל הקב"ה שפת כל הארץ ללשונותם ובכל לשון נשתייר עד היום תיבות הרבה מלה"ק בשינוי מעט וכן קוראין למשרת א בפראנצי:
שם י' ויקח לו את כל אלה. כאשר צוה אותו א' ולא אותו צוה יותר וכת"א וקריב קדמוהו ע"כ ויבתר אותם וגו' הקב"ה הוא רצה ויהי. שם י"א וירד העיט וגו' וישב אותם אברם ת"י והות זכות דאברהם צדיקא מבטלא יתהון ואברהם לא עשה מה שלא שמע ולא נצטוה:
<h3>וירא</h3>
(י"ח ב') <b>נצבים</b> עליו פרש"י לפניו ונשתבש כי צ"ל סמוך לו וכן פרש"י שם ע"פ ת"א ודי סמיכון עלוהי. שם ד' ורחצו רגליכם והשענו. פרש"י הקפיד שלא להכניס ע"א לתוך ביתו אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה ושם אצל לוט פרש"י כדי שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו נ"ב ושניהם אמת הא והא הוו בה. שם י"ח ו' שלש סאים קמח סולת לושי וגו' נ"ב בב"מ פ"ז רש"י ד"ה מכאן שאשה עיניה צרה באורחין מפרש שלש סאים כשיצא מפי אברהם נפלה שרה לתוך דבריו ואמרה קמח ואמר הוא סלת לושי וגו':
שם ט' גם ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשוב אליך נראה שפה אחד אמר שניהם דאיתא ב"מ פ"ז אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יצחק יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה (והוא שמביא רש"י בקיצור) משמע משם שכולם שאלו והגדול שבהם בראשם והוא עצמו משיב ויאמר הנה באהל פי' מסתמא היא באהל כדי לחבבה על בעלה ושפיר דבר אחד לויאמר השנים ושפיר ומרווח זה שאמרו בגמ' ומובא ברש"י הנה באהל צנועה היא לחבבה בלא שום דוחק והש"ח נכנס בדוחקים שאברהם ישוב ויודיע להאורחים שצנועה היא מה חביבות על בעלה הוסיפו בזה:
שם י"ב אחרי בלותי היתה לי עדנה בתר דסיבית הות לי עולימו ואדוני זקן ורבוני סיב הרי הת"א מפרש דבריה אחרי בלותי ואני זקנתי ואדוני זקן ויאמר ה' אל אברהם וגו' השי"ת אמר לאברהם רק אופן הראשון למה זה צחקה שרה לאמר וגו' ואני זקנתי ואופן השני שצחקה ואדוני זקן לא אמר לו ולא הודע לו השי"ת לאברהם ואין כאן שום שינוי ואפשר לומר הכונה הזאת גם בדברי רש"י שנה הכתוב שלא סיים ואדוני זקן מפני השלום שהרי היא אמרה גם ואדוני זקן:
שם י"ט כי כמו אלא ידעתיו. פי' אעשה אותו אשר ידע ותועלת כפולה יצא מזה אחת למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט ולא כמעשה סדום שלא יענשו כמותם ולא זו אלא אף זו למען הביא וגו':
שם כ"ב ויפנו משם האנשים ואברהם עודנו עומד לפני ה' ע' רש"י ש"ח ולענ"ד לפי פשטות הקרא שפיר נכון ככתוב כי ראשית כתיב לעיל ט"ז ויקומו משם האנשים ואברהם הולך עמם לשלחם פרש"י ללוותם ובעודו הולך עמם נתראה הקב"ה לפניו לאמר לו דבר סדום כמו שנאמר לעיל י"ז י"ח י"ט כ' כ"א וכיון שראה אברהם הקב"ה לפניו נשאר עומד על מקומו לפני ממ"ה יתברך שמו והאנשים רצו להמתין עליו אך בראותם שוהה מלבוא עמהם ויפנו וילכו ואברהם נשאר עודנו עומד לפני ה' שם כ"ט ויוסף עוד לדבר אליו פי' שגם כאן הקדים לדבר דברי פיוס לפייס הקב"ה על כפל דבריו כמו בפסוק כ"ז אך מקצר ואינו מפרש הלשון:
(שם י"ט א') <b>ויבואו</b> שני המלאכים. בפשטות יש לומר כי לעיל פי' רש"י לשלחם ללותם כסבור אורחים וכן היו כל זמן שאברהם הלך עמהם בדמות אדם אבל ידיה ואליעזר נתן הכל על ידיה הצמידים גם הנזם כי לא רצתה להתמהמה עדי שיתן הנזם באפה והצמידים על אצבעותיה ובשאלו אותה לא רצתה להשיבו עד שהפציר בה כי נחפזה היתה לביתה ע"כ הוכפל שאלתו בגודל תחנונים הגידי נא לי ואז השיבה לו אף על מה שלא שאל למען לא יעכבה עוד בשאלות ותרץ ליתן המים לאמה לחמם עבור אביה החולה ובתוך כך הגידה לה כל אשר הזדמן לה עם עובר אורח אשר עיכבה מעט ולבן עמד על אביו לשמשו בחליו אשר שכב בחדר המטות חדר לפנים מחדר ושמע כאחורי הפרגוד חצי תיבות וסיפור אחותו לאמה ונבהל לעזוב את אביו ולרוץ אל האיש החוצה דרך בית העשוי לקבל אורחים ובית החיצון וביה הבישול אשר שמה עמדו אמו ואחותו וראה הנזם והצמידים על יד אחותו וסיפרה גם לו דברי האיש וירץ הלאה ויבא אל האיש וגו' ויאמר בא וגו' ואליעזר לא שאל אותו מי הוא כי הכרת פניו ענתה בו שהוא אחי רבקה ע"כ ויבא האיש הביתה ויישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל וגו' ויאמר (לבן) דבר כי רק לבן עמד אצלו ובתואל שומע על משכבו שהפתח פתוח מבית אשר אליעזר בו לחדר המטות ויאמר עבד וגו' ואשים הנזם אשר לאפה והצמידים שלשתן על ידיה כנ"ל. ויען לבן וגם בתואל הרכין בראשו על דברי לבן. ומגדנות נתן לאחיה ולאמה כי לאביה אין אומר ואין דברים ולא לו מגדנות ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו לבדם כי בתואל שוכב על משכבו ולבן עומד עליו אך מעט מהרוטב אשר על השלחן אשר לפני אליעזר לקח לבן ונתן לאביו ונזדמן הסם בתוכו ובקחתו בתואל כף אחת נתעלף ויגוע ואיננו ולא היה עוד לאליעזר עם מי לישא וליתן רק אחיה ואמה:
ב' שם רש"י ד"ה זקן ביתו כו'. ר"ל מה שלא אמר כו' לפי ששל אברהם היתה ראשונה לו קודם מילת נ"ב וגם באה לו בצער מה שא"כ מילת העבד:
שם ט"ו מלכה אשת נראה לכאורה מיותר כי די אם יאמר לבתואל בן נחור אך בא להשמיענו שאבי רבקה לא היה מפילגש נחור ששמה ראומה אלא היה בן מלכה אשת נחור וכן רבקה ידעה לדייק יחוסה באמרה לאליעזר בן מלכה אשר ילדה לנחור ולא ראומה יולדתו וכן אליעזר בהעתיקו את דבריה לפני אביה ואחיה אשר ילדה לו מלכה והכרת פניהם יגידו לו אם אמת כן הוא כאשר עיניהם לנוכח יביטו נכרים דברי אמת ואם משטה היתה רבקה באליעזר היו יטו עיניהם למטה:
שם י"ט ותכל להשקותו הראה אותו לדעת כי אין טוב לאדם בעת צמאו גדול למלאות כל תאות צמאו ולשתות הרבה כדי מלא כרסו כי יזיק לו לאדם ואין לשתות רק להקטין גודל צמאו ע"כ כלתה הוא להשקותו טרם כלה הוא אבל לבהמה מניחין לשתות כרצונה כי לא יזיק לה כרס מלא מים ולמען לא ישפוט אותה אליעזר לצר עין לקמץ אף מים אמרה לו גם לגמליך אשאב ולא אחוס על טרחתי עד אם כלו לשתות מעצמם. שם כ"ט ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אחר אשר מזכיר שם לבן פעמים אינו קורא אותו עוד בשמו עד אחר אריכות דברי אליעזר ויהי כראות (לבן) וכשמעו (לבן) ויבא (לבן) אל האיש ויאמר (לבן) בוא ברוך ה' ויבא האיש (אליעזר) ויפתח (לבן) הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו (עם אליעזר) ואין לומר אשר ויפתח קאי על אליעזר עד סוף הפסוק כי לא יאות שישמש אליעזר את אנשיו במים לרגליהם:
שם ל"א ואנכי פניתי הבית ומקום פי' וכמו כן פניתי מקום לגמלים:
שם ל"ה ויתן לו צאן ובקר וגו'. נ"ב זה הסדר כי מהצאן ובקר בא לו כסף וזהב עבדים ושפחות וגו':
שם ל"ו ותלד שרה אשת הם התפארו שבתואל אינו מפילגש הודיעם שגם יצחק אינו מפילגש:
שם מ"א אז תנקה מאלתי. פי' יהיה לאל ידך לנקות עצמך מאלתי דוקא כי תבא שמה ואיככה ואם לא יתנו לך והיית נקי:
שם ס"א ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים נ"ב ובהיות רבקה רוכבת בין נערותיה הלא לא ידע יצחק בפגעו אותם איזו היא המיועדת לו ולשאול לאו אורח ארעא ע"כ ויקח העבד את רבקה מתוך נערותיה אליו בינו ובין האנשים אשר אתו וילך:
שם ס"ג ויצא יצחק לשות בשדה. נ"ב יצחק שיער בנפשו כי היום צריך העבד לבוא עם זווגן ואם תמצא חן בעיניו תהיה עוד היום החתונה למזל טוב בחופה וקדושין והוא יום סליחה וכפרה ויצא יצחק לשוח בשדה תפלת מנחה וכפרש"י לשפוך שיחו ולשון זה נופל כשמתפללין ומתוודים בשפיכת דמעות כנהוג קודם החופה עד היום הזה אשר ירשנו מיצחק אבינו:
שם ס"ה ותקח הצעיף ותתכס. נ"ב מגודל הצניעות והבושת אשר היה ברבקה אמנו לא מלאה לבה ליתן הצעיף בזרוע נטויה להחתן יצחק רק ותקח הצעיף בידה ויצחק הושיט את ידו וקיבל הצעיף מידה וכסה ראשה לכן כתיב ותתכס לשון ותתפעל כפרש"י ז"ל והפסוק סומך על המובן וכן המנהג בבני ישראל זרעו של יצחק עד היום הזה שהחתן מכסה ראש הכלה בצעיף קודם החופה. שם ס"ז ויקח את רבקה נ"ב בחופה וקידושין:
<h3>תולדות</h3>
(כ"ה כ') <b>אחות</b> לבן הארמי. נ"ב מפני שיעקב בן יצחק ורבקה בא לביתו של לבן ולקח בנותיו ועשה חיל מזכיר אותו אצל תולדות יצחק:
שם כ"א ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו נ"ב כמו אודות אשתו כי עקרה היא ולא הוא. רש"י שם (י"ט) מה עשה הקב"ה נ"ב על פי הטבע פני בנים דומה על הרוב לפני אמם ואם הקב"ה עזב הדבר על הטבע והיה דומה פני יצחק לפני שרה אמו לא היו יכולין להכחיש את ליצני הדור ע"כ מה עושה הקב"ה לא הניח הדבר על הטבע אלא צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ויסכרו פי הלצים:
שם רש"י (כ"ג) ד"ה שני גוים בבטנך גיים כתיב וכו' שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת נ"ב בגמ' איתא גם קושיות ומפרש שם תוס' הרבותא שהיו מרבים כל כך מאכלים בסעודתן שהיו צריכין לחתך ולהפך המאכל ולהרחיב הבני מעיים כמו דאיתא שם בגמ' צנון מחתך המאכל וחזרת מהפכו וקישות מרחיב מעים. ופי' רש"א חיתוך והיפוך מועלין למאכל ע"כ והרחבת מעיין מובן כיון שבאים על השלחן מאכלים שונים זא"ז מרובים מהותם ואיכותם ועין רואה והחיך מתאוה ואין חסר רק הרחבת מעים ולזה מועיל קישות וכל אלה עבור האורחים רבים יושבי שלחן אבל רבינו הקדוש לא נהנה מכל זה:
(שם כ"ו ב') <b>שכן</b> פירוש דירת קבע בארץ אשר אמר אליך כדכתיב לקמן כ"ג ויעל משם באר שבע שהיה ע"פ אמירה אף שלא כתיב אמירה קודם וכה"ג מצינו אצל העקידה כתיב על אחד ההרים אשר אמר אליך וגם וילך אל המקום אשר אמר לו ויבא אל המקום אשר אמר לו הכל היינו ארץ המוריה שאמר לו לך לך אל ארץ המריה אבל הא דכתיב על אחד ההרים אשר אומר אליך לא כתיב בתריה כלל שיאמר לו איזה הר אלא מובן כשאמר אשר אמר אליך אמר לו וכן כאן וראיה אשר ויעל משם ב"ש היה ברצון השי"ת שכתיב שם אחריו וירא אליו ה' וגו' גור לע"ע דירת עראי כגר בארץ הזאת והאי גור בארץ הזאת שלשה תיבות הוא מאמר המוסגר ואהיה עמך חוזר על שכון בארץ אשר אמר אליך ואהיה עמך וגו' אתן את כל הארצות האל הרי נתינה והרביתי וגו' ונתתי לזרעך את כל הארצות שנית נתינה נ"ב הנתינה ראשונה היה לקיים את השבועה כדכתיב בה והקמותי את השבועה וגו' אבל כל גויי הארץ רצו אז תמיד לבלעם ע"כ שנית ונתתי לזרעך את כל הארצות האל לימות המשיח במהרה בימינו ואז והתברכו בזרעך כל גויי הארץ כדכתיב בה בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ:
כי ירא לאמר אשתי הוא נסתר (ער האט זיך גיפארכטין) פן יהרגוני הוא מדבר בעדו (פילייכט וועט מען מיך טייטין) ואין לשון כזה ידבר אבל יונתן מתרגם ארום חשיב בליביה דלמא יקטלונני כאלו כתיב כי ירא לאמר אשתי כי אמר פן יהרגני ונכון שפיר וכן השיב יצחק לאבימלך כי אמרתי פן אמות עליה:
שם י"ב וימצא בשנה ההוא מאה שערים פרש"י שאמדוהו כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה לא יאומן אשר ברבותינו ז"ל ראשית, על מי השאלה למה אמדוהו ורבותינו יתרצו מעשיהם שטוב שאמדוהו הלא מי הוא האומד פלוני כמה הרויח כמה ירויח יושבי קרנות בטלים ממלאכה ובודים דברים מלבם ומדברים מכל אנשי העיר כל אחד ממעמדו ומו"מ שלו העליהם יקשה למה אמדוהו מפני שאין להם מה לעשות ועל כולם היאומן שרבותינו יאמרו אומד זה למעשרות הלא בפירוש ואמרו אין מעשרין מאומד וגם הש"ח נראה ח"ו דובר שלא מדעת שבא לפרש דברי רש"י ואומר דק"ל למה אמדוהו והא קיי"ל דאין וברכה מצויה בדבר המנוי והמדוד אלא בדבר הסמוי מן העין ומתחיל למה אמדוהו ומסיים והא אין ברכה במנוי ומדוד וביותר יש להשתגע מה שמתרץ ל"פ שהיה רוצה ליתן מעשר וקיי"ל דאין ומעשרין אומדות. פלאות דברי תהפוכות ידבר על כן מדפיסים שקרים כל רואה דברי אלה וחומשים מדפסים בכל יום חלילה לכם לתלות ח"ו מהיום והלאה בוקי סריקי ברבותינו ז"ל וברש"י ז"ל וגם הש"ח אל תבזו אך קשה לרבותינו מדכתיב שמצא מאה שערים מנין ידע הלא ודאי מדד וכה תדפיסו ורבותינו אמרו ומדידה זו למעשרות היה וכן בש"ח כה תדפיסו דק"ל למה מדד ויהיה כל דבריו כדבש מתוקים. ובמדרש איתא בזה"ל והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במדה ובמשקל ובמנין ומפני מה מדד אותה מפני המעשרות ומפ' מ"כ שלא יעשר באומד ועל המדרש הזה סמך רש"י וכתב ורבותינו אמרו מדידה זו למעשרות היה והש"ח מבאר דבריו עפ"י דברי המדרש הנ"ל דק"ל למה מדד וכו' עד סוף והמדפיסים סמכו על סמך שבשתא דעל על ויסלפו דברי צדיקים:
שם כ"ט אתה עתה ברוך ה' כמאמר הנהוג שאומר ואיש לרעהו עתה עת שלך:
שם ל"ג ויקרא אותה שבעה וגומר. אותו עיר שקרא אברהם באר שבע כו' על שם שבע כבשות שנתן לאבימלך ועל שם שנשבעו ע"ש בתרגום יונתן ובמכלל והעיר הזאת שקרא יצחק באר שבע היא עיר אחרת ע' פי' רשב"ם ועל שם שבעה שקרא הבאר השביעי שחפר לעיל בפסוק י"ח כתיב בארות הרי שנים עשק ג' שטנה ד' רחובות ה' ויכרו שם עבדי יצחק באר ו' וזה הוא השביעי ע"כ קרא אותה הבאר שבעה וע"ש הבאר קרא גם העיר באר שבע:
(שם כ"ז י"ט) <b>ויאמר</b> יעקב אל אביו אנכי גם עשו כל אחד בכרך עשו בכור מבטן ועלי נאמר בני בכורי ישראל:
שם כ"ז ויברכהו וגו' וטרם התחיל יצחק לברך את יעקב תלה עיניו ולבו לשמים ויאמר רבש"ע ראה והבט כי ראוי ונכון בני זה שתחול ברכה עליו כי הלא ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ות"י כריח קטורת בוסמין טבין דעתידין למקרבא בטור בית מקדשא דאתקרי חקל דבריך יתיה ה':
שם מ"א ויאמר עשו בלבו. פי' עם לבו פיו ולבו שוין בפיו אמר ובלבו החליט הדבר ויגד לרבקה השומע מעשו הגיד לרבקה איך שעשו בחמימות לבו אמר להרוג את אתיו נכנס הדבר באזנה ופחדה ותשלח ותקרא וגו':
שם מ"ו ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת מבנות חת כאלה פי' כאלה כלותינו נשי עשו כדכתיב לעיל כ"ו ל"ד בת בארי החתי בת אלון החתי ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה:
(כ"ח ה') <b>וישלח</b> יצחק את יעקב גו' אם יעקב ועשו. ע' פרש"י איני יודע מה מלמדנו וע' ש"ח שכתב בשם יש מקשים ויפה מקשים וי"ל הוא דוחק ונ"ב וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי והיה יצחק דואג שאין יודע למי משלחו כי מהות לבן לא ידע אם טוב אם רע אם אמנם על הרוב הבנים הולכים אחר אחי האם ולבן אחי רבקה וכבניה כן אחיה אך בנקל היה לדעת זאת אם בניה שוים אבל רבקה היתה אם יעקב הטוב ואם עשו הרע לא ידע יצחק טוב אחיה ע"כ היה דואג יצחק ומצטער על יעקב מי יודע למי משלחו וזה כונת רש"י ד"ה אם יעקב ועשו אלו השלשה תבות מלמדנו שאינו יודע לבן מה הוא ורש"י אינו צריך לפרש מה לבן כי אליו משלחו ומובן שעל לבן יאמר רש"י איני יודע מה (לבן) מלמדנו:
שם ו' וירא עשו וגו' בברכו אותו ויצו עליו לאמר וגו'. פי' כיון שבשעת ברכה צוה עליו מזה הוכיח לעצמו עשו כי רעות בנות כנען בעיני אביו עד שהיה זאת כמו תנאי כשלא יקח אשה מבנות כנען אז יחולו הברכות והיה עשו ירא לנפשו שברכת אביו לא יחול עליו ע"כ הלך ולקח בת ישמעאל להיות לו עכ"פ אחת שלא מבנות כנען כי חת לכנען יחשב:
שם ט' וילך עשו וגו' אחות נביות. פי' רש"י ממשמע שנאמר וכו' והשיאה נביות נ"ב מפני שהיה הבכור גמר מעשי אביו שאביו יעדה לעשו והוא השיאה לו:
<h3>ויצא</h3>
(שם י') <b>ויצא</b> יעקב מבאר שבע. עיין בעה"ט שמרומז בקרא שנטמן יעקב בבית שם ובבית עבר י"ד שנה כי שני אוהלים הוה כמו שכתב הש"ח לעיל מדכתיב ביעקב יושב אוהלים משמע ששתי בתי מדרשות הוי בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר ומה שכתב בעה"ט שגם נטמן בבית שם אין פירושו ששם עודו חי כי זאת לא יכול להיות שהרי יעקב הלך מבית אביו בן ס"ג וכשהיה יעקב נ' שנים מת שם ע"כ פי' בבית שם בבית מדרשו של שם שהוא יסדו ולמד בו כל ימי חייו והיה נקרא על שמו:
שם י"ד ופרצת ימה וגו'. נ"ב כי מטא לחרן שב לילך למקום שהתפללו אבותיו ואז הלך ממזרח למערב ע"כ הקדים הקב"ה אותו רוח אשר נוכח פני יעקב ופרצת ימה ואחריו הרוח שכנגד אותו הרוח וקדמה ואח"כ רוח ימינו וצפונה כי ההולך למערב לימינו צפון ואח"כ רוח שמאל שלו ונגבה:
שם כ' וידר בעה"ט ג' במסו' כו' לומר שהצדיקים היו נודרים נ"ב סי' לדבר מצוה כדכתיב נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך:
שם כ"ב והאבן הזאת גו'. ת"א מפרש שגם והאבן הזאת על אם יהיה ואבנא הדא די שויתי תהי די אהי פלח עלה מן קדם ה' כמו וברוב חסדך אבוא ביתך והוי"ו של וכל מפרש כמו שפרש"י וי"ו של והאבן:.
(שם כ"ט ב') רש"י ד"ה <b>וגללו</b> ותרגומו ומגנדרין נ"ב וכן והשקו תרגומו ומשקן:
שם י"ב ותרץ ותגד לאביה רבקה שהיה לה נזם וצמידים קידמה להגיד לאמה גם שם כתיב לבית אמה שפגעה בביתה תחלה גם כתבתי שם שאביה היה חולה ושכב על מטתו בחדר המטות אבל רחל שלא היה לה במה להתפאר כי יעקב בא בידים ריקניות ומהראוי לקבלו לביתם ולהספיק לו כל צרכו בחנם וזאת אין כח ביד אמה בלא דעת אביה ע"כ קדמה להגיד לאביה:
כ"ט כ"א הבה את אשתי וגו' ואבואה אליה, פי' כי עד הנה בבואי מן השדה אין לי מקום מנוחה ואין לי למי לפנות רק לבית הבישול לבקש מן השפחות סעודת ערב ומשכבי בדיר הצאן לא כן כשיהיה לי אשה אשתי תכון לי סעודת ערב ויהיה לי חדר מיוחד ושם אשתי תשמור עלי ובבואי מן השדה אבוא אליה. פי' לאהל אשתי לאכול על שלחני ולשכב על משכבי וזה אמרו כי מלאו ימי אינני עוד צעיר לימים לשכב בטחב ולאכול מאכל עבדים:
שם כ"ב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום. נ"ב מפני שרצה לבן לרמות את יעקב הרבה בקרואים לטרוד את יעקב אבל את רחל בנתנו אותה לו שלא היה עוד רמאות מה לו לקרואים:
שם ל' ויבא גם אל רחל ומזה אין ראיה עוד ששנואה לאה כי כך היה דרכם ליקח יותר מאחת וכיון שנשאה בא גם אליה אבל למה יהיה גם זאת שיאהב את רחל יותר מלאה אחר ששתיהן נשא צריך להיות גם אהבתן שוה וכאן לא היה כן אלא ויאהב גם את רחל מלאה שהיה גם זאת שאהב את רחל יותר מלאה וירא ה' כי שנואה לאה:
שם ל"ב ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן בעה"ט ותקרא שמו ראובן ואח"כ כתיב כי אמרה ובאחרים אינו כן נ"ב ואין חידוש כי הלא כבר כתיב וירא כי שנואה והוא הטעם שלפיכך קוראה אותו ראובן כי ראה ה' בעניי.
(ל' ח') <b>ותאמר</b> רחל נפתולי וגו'. רש"י ואונקלוס תרגם לשון תפלה נפתולי וגו'. ותיבת (כמו) אני מוחק כי אין שייכת כאן:
שם י"ד רש"י ד"ה דודאים סיגלי. נ"ב רש"י בורר לו דעת לוי כי ידע לפרשה אבל רב דאמר יברוחי כתב רש"י שם ולא אתפרש מאי הוא ור' יונתן דאמר סבוסקי נראה כ"כ שרש"י לא הכיר בו שמפרש מין בשמים כמו שמפרש הערוך על כולם מיני פרחים נותנים ריח טוב:
שם ל"ב אעבור בכל צאנך. נ"ב כבשים ועזים שניהם בשם שה יקראו ואמר תחלה כלל הסר כל שה נקד וטלוא וכל שה חום וחוזר ומפרש חום קאי למעלה ולמטה ומתחיל ממה דסליק מיניה חום דוקא בכשבים לא בעזים וטלוא ונקד בעזים דוקא לא בכשבים. וכן מפורש בפסוק השני וכן בפסוק ויסר וידוע כי תישים המה הזכרים מן העזים ובזה נוכל לומר כמו כן טוב טעם אשר בתחלה מקדים נקד לטלוא ואח"כ טלוא לנקוד לאשר מתחיל מדסליק מיניה ומפרש למפרע פוגע בטלוא תחלה:
שם ל"ז ויקח לו יעקב מקל לבנה לא היה בזה ח"ו שום רמאות רק תחבולות חכמה אשר היה עושה לעין כל עריצים יתמכו עושר ויד חרוצים תעשיר וגם בשעת השואה אמר לו כי יעשה כל התפעלות מעתה גם עבור עצמו שנאמר ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי:
שם ל"ט ויחמו הצאן פי' כבשים ועזים ותלדן עקדים נקדים וטלאים והנה העזים מהם היו ליעקב ולקח אותם לעצמו אך הכבשים הנולדים עקדים נקדים וטלאים לא היה שייך ליעקב לפי התנאי אשר ביניהם כמו שכתבתי לעיל במקומו ויספר לנו הכתוב (מ') והכשבים פי' הנולדים עקדים נקדים וטלאים שהיו שייך ללבן נהגם יעקב בראש העדר אשר ללבן למען יתנו הצאן הבאים אחריהם עיניהם בהם ולא יסיחו דעתם מתבניתם וילדו כדמותם ויהיו העזים אשר כמותם ליעקב וכן עשה יעקב שכל חום בצאן לבן פי' הנולדים חום ושייכים ללבן ומי המה הלא ידענו מהתנאי שביניהם אשר עזים המה כי חום בעזים היה שייך ללבן וינהלם כ"כ בראש העדר למען תלדן הצאן כמו כן חום ויהיו הכבשים מהם ליעקב כפי התנאי וכל חום בכשבים את כל זאת עשה יעקב הכל בצאן לבן אבל צאנו וישת לו כלומר מה שהוא שלו שם עדרים לבדו ולא שתם וגו':
שם ל"ז ברש"י ד"ה מקל לבנה וכו'. ואומר אני הוא שקורין טרימב"ל שהוא לבן נ"ב פי' כשקולפין אותו הוא לבן וכן כולם שם בתרגום וקליף בהון קולפין חורין לגלאה חיורא דעל חוטריא כצ"ל לפי הקרא וכן ת"י וכן פרש"י. (ל"א י"ד
<b>) ותען</b> רחל ולאה ותאמרנה לו. נ"ב אם לא היה בנים לאבינו כמו מקודם שבאת אתה לביתו שלא היה ללבן בנים רק בנות היינו מצפים עוד נחלת אבינו שיבא לידינו בירושה אבל עתה אשר כבר נולד לו בנים במשך שלך העוד לנו תקוה לצפות חלק ונחלה בבית אבינו:
שם י"ח מקנה קנינו. רש"י מפרש מקנה שקנה מחיר צאנו ומה זה שקנה עבדים וגו' ות"א מקנה קנינו הצאן שקנה לבד הצאן שלו הבא לו בשכרו מלבן שכבר נאמר וינהג את כל מקנהו ועתה שאומר מקנה הם הצאן שקנה גיתי קנינה ובס"א איתא בתרגום גיתוהי וקניניה ושבוש הוא כי המכלול כתב מקנה קנינו סמוך כי הוא נקוד בצירי ולפי ס"א אין זה סמוך:
שם כ"ה ויעקב תקע את אהלו בהר וגם לבן תקע את אחיו באותו הר הגלעד אשר בסוף פסוק קאי על שניהם על הר יעקב ועל הר לבן כי הר אחד היה ותקעו אהליהם זה מול זה וכן תיבת אהלו הנאמר אצל יעקב קאי כ"כ על לבן הנאמר וגם לבן תקע מה תקע ידענו מאהלו הנאמר אצל יעקב כי גם לבן תקע אהלו אשר את אחיו בהר:
שם כ"ז לבן דיבר עם יעקב דברי חדודין למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי כאלו אנכי מגעגע ומשתוקק להיותך עמי וכאלו קשה עלי פרידתך ממני ולא הנחתיך לילך מאתי למה לא הגדת לי אשר רצונך לילך מאתי והיה לי לשמח לב ועשיתי לי משתה ושמחה ואשלחך בשמחה בכל כלי זמר בשירים בתוף וכנור:
שם כ"ט יש לאל ידי לעשות עמכם רע והא ראיה וא"א אמר אלי השמר לך מדבר וגו' הרי ראיה גדולה שא"א יודע שלא תוכלו לעמוד נגדו אם הייתי רוצה לעשות עמכם רע כי אם לא היה לאל ידי לא היה א"א צריך להזהיר אותם בל לעשות לכם דבר:
שם ל' ועתה כלומר לא נדבר עוד ממה שעבר עבר אך זאת אשאל מאתך הלא הלך הלכת כדרך ההולכים ולא בחפזון יצאת כי כמו אף כי נכסף נכספת לבית אביך ולא תוכל לומר בחפזך טעית וקבלת מחפצים שלי מחמת מהירת אבל שלא נבהלת לצאת כי אף בדרך לא רצת רק הלך הלכת כי שבעה ימים הלכת מה שאני רצתי יום אחד נמצא כי בדעה מיושבת גנבת את אלהי ולמה עשית זאת ואני דורש אותו ממך השב לי והשיב יעקב על ראשון למה נחבאת ולא הגדת לי כי יראתי כי אמרתי ועל התרפים עם אשר תמצא:
שם מ"א רש"י ד"ה ותחלף את משכרתי. פרש"י הייתי משנה תנאי שבינינו (הנקוד לטלוא ומעקודים לברודים) צ"ל מנקוד לעקודים ומטלוא לברודים כי נקוד וטלוא היה התנאי הראשון:
שם מ"ב לולי אלהי אבי זה יצחק אלהי אברהם אבי אבי ופחד יצחק הפחד ואימת יראת שמים שיש לאבי היה לי שלמדתי וקבלתי מאבי ולולי השלש זכיות אלו זכות אבי זכות אבי אבי וזכות יראת שמים שלי יעמדו לי כי עתה בהשיגתך אותי היית נוטל את כל אשר לי וריקם שלחתני:
<h3>וישלח</h3>
(ל"ב ד') <b>וישלח</b> יעקב וגו' ארצה שעיר שדה אדום. פי' כי בשדות שעיר היה מבלה עשו רוב ימיו לאשר היה איש שדה ושם בבית שעיר היה לו אהובתו אהליבמה אשר לקח אח"כ לאשה ע"כ טייל שם בשדות שעמד וגם צד ציד שם ע"כ אמר יעקב להמלאכים וכינה השדות אשר בארץ שעיר שדה אדום הוא עשו אחיו ואמר להם אשר ילכו שמה ושם ימצאו את עשו אחיו אבל עדיין לא היה גר שם עשו עד שבא יעקב לחברון אז הלך לו עשו ארצה שעיר מפני יעקב אחיו:
שם כ"ג ויקח את שתי נשיו וגו' ובבאו עמם סמוך לנחל העמיד אותם על שפת הנחל ויעבר את מעבר יבק בעצמו לידע עומק ורדיפת המים וכיון שעבר בנקל חזר ויקחם ויעברם וגו':
שם רש"י ד"ה ויעבר את אשר לו הבהמה והמטלטלין עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן (ב"ר) ע"כ. נ"ב וז"ל מתנות כהונה נראה שהגימ"ל נקודה בפת"ח והוא אדם המעביר הספינה לעבר הנהר השני הד"א חמר גמל ולא שעמד באמצע ושלח ידו ולקח מצד זה ונתן לצד זה דאל"כ למה ויותר לבדו ולמה לא לקח אותם פכים קטנים כדרך שלקח שאר המטלטלין כולם ולא היה נותר לבדו ע"כ:
(ל"ג י"ג) <b>ויאמר</b> אליו אדני יודע כי הילדים רכים. פי' אתה יודע כי כל ילד רך והצאן כו' ועלי צאן ובקר יונקים ודפקום וכו' אבל מבניו אינו מדבר ולפיכך אינו מזכיר גם אונסם שיקרה אותם:
שם י"ז ויעקב נסע גו' על כן לאשר שהה שם רק זמן אחד בבית ושני זמנים בסוכות קרא שם המקום סכות:
רש"י שם שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ סכות קיץ בית חורף סכות קיץ מובן כיון שדורש כסדר סכות בית סכות הראשון ולא סכות כתיב אלא סכתה פ"כ צ"ל סכתה קיץ בית חורף סכת קיץ וכן הוא שם בגמ':
(לד כ"ה) <b>ויבאו</b> על העיר בטח. רש"י שם ד"ה בטח פי' שהיו כואבים לפי זה קאי בטח על בני יעקב ויבאו על העיר בטח שלא פחדו שיעמדו כנגדם שהיו כואבים ות"א מפרש ועלו על קרתא דיתבין לרוחצן קאי בטח על אנשי עיר ויבאו על העיר בטח העיר היה בטח שלא עלה על דעתם שיעשו להם בני יעקב כה:
(ל"ה ב') <b>ויאמר</b> יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו וגו' נ"ב טפם ונשיהם של שכם היו פתה כמו כן בני ביתו ואשר היו עמו ואלהי הנכר עוד על צואריהם ובאזניהם ואותם ועליהם צוה ג"כ בני ביתו שישגיחו ע"ז להסירם:
שם י"א רש"י ד"ה גוי וקהל גוים שגוים עתידין בניו ליעשות כמנין הגוים שהם ע' אומות פי' באי מצרים יהיו כן:
שם י"ב ויעל מעליו א' במקום אשר דבר אתו. נ"ב שכל אנושי אינו יכול להשיג זאת כי אם איש לאיש ידבר וילך מאתו הלא לא יהיה עוד באותו מקום. והקב"ה אינו כן אם אמנם שנאמר ויעל מעליו בכל זאת היה במקום אשר דבר אתו כי מלא כל הארץ כבודו רק אנחנו קרוצי מחומר אין אלו יודעין מהות הדבר ואיך יכול כזאת להיות ע"כ פי' רש"י בד"ה במקום אשר דבר אתו. אינו יודע מה פי' מהות הדבר מלמדנו פי' ילמדנו הפסוק באלה ארבעה התבות אם כי אנחנו אינם יודעים מהות הדבר בכל זאת אצל הקב"ה היה כן שבאותו מקום שדבר אתו עלה מעליו והכל היה במקום אחד:
(ל"ו ב') <b>יושבי</b> הארץ. רש"י שם ורבותינו דרשו שהיו בקיאין בישובה של ארץ וכו' שהיו טועמין העפר. נ"ב צ"ל שהיו מריחין העפר והכי איתא שם בגמ' שדרשו חז"ל החרי שהיו מריחין את הארץ והכא החרי כתיב וע' בעה"ט:
<h3>וישב</h3>
(שם ל"ז) <b>ויחלום</b> יוסף חלום ויגד לאחיו ולא מפרש הכתוב מה היה החלום אך שהיה בזה נחשב בעיני אחיו לשוטה שמגיד להם כי היו דברים אשר אינו יאות לספר לאחרים לפיכך הוסיפו שנא אותו השנאה יותר שיהיה בקרב אחיהם שוטה ושעיר לשון הכתוב אחריו שלא רצו לשמוע עוד חלומותיו וביקש מהם שמעו נא החלום הזה שהוא באופן אחר מהחלומות ששמעתם עד עתה ממני:
שם ח' ויאמרו לו אחיו וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו. נ"ב כאן מפרש ויוסיפו עוד שנא אותו שנאה אחרת על חלומותיו ועל דבריו שחושב למלוך עליהם שם ט' ויחלם עוד חלום אחר כאן לא אמר עוד להם שמעו נא כי ידע שלא ישמעו לו ויספר אל אביו ואל אחיו בעמדם על אביהם ואחיו לא שמו עין בו כאלו אינם שומעים ולא ענו לו אך בלב ויקנאו בו אחיו:
שם י"ג לכה לשון הזמנה ליחיד כמו לכו לרבים לכו ונהרגהו, לכו ונמכרנו, לכו נרננה כולם לשון הזמינו עצמכם וכן לכה הזמין עצמך ואשלחך:
(ל"ח ב') <b>בת</b> איש כנעני ושמו שוע. רש"י ד"ה כנעני תגרא נ"ב שאם היה כנעני על שם משפחתו ממשפחת כנען היה לו להקדים תחלה שמו בת שוע איש כנעני אלא ש"מ תגרא בת איש תגר ושמו שוע ואינו מזכיר שם משפחתו:
שם כ"ג ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז לכאורה קשה הלא אין בזיון גדול מזה אשר חתמו בידה אך לא היה מנהגם אז לחרות שמו על החתימה רק כל אחד עשה איזה ציור צומח או בעל חי על חתימתו ולא היה ידוע וניכר לזרים של מי הוא החתימה אלא לבעליו ומכיריו וכן עד היום עוד המנהג כן בארצות המזרח:
שם כ"ד הוציאוה ותשרף. ע' רש"י שבתו של שם היתה וכו' ובבעה"ט כתב ובמדרש יש ששם בעצמו דנה וא"א להיות וכו' שמת כבר ומה שאמרו בע"ז פנוי הבא על הפנויה ב"ד של שם גזרו משום מעשה דתמר לא שהיה קיים וכו'. והנה מה שכתב פנוי הבא על הפנויה נשתבש בכפלים מה פנוי לכאן ואיזה גזירה שייך בנשוי יותר מפנוי שיהיה שייך הלשון שגזרו אפילו על הפנוי באשה שייך שפיר כי רחוקה הפנויה מהנשואה מרחק רב באיסור שמה שאסור בנשואה אינו אסור בפנויה ושייך גזרו אף על הפנויה אבל לא באיש שנית בגמ' שמביא הבעה"ט אין שום שם פנוי מוזכר שם אצל ב"ד של שם לא פנוי ולא פנויה אלא איתא התם שאפילו דרך זנות ב"ד של שם גזור ואמת אין נ"מ כי עיקר מביא בעה"ט לתרץ מה שמזכיר ב"ד של שם בימי יהודה אך מה לנו למנקט דבר הבדוי טוב יותר למנקט ולהעתיק הדברים ככתבן וכך צ"ל ומה שאמרו בע"ז דרך זנות ב"ד של שם גזרו וכו':
(שם ל"ט ב') <b>ויהי</b> בבית אדוניו. פי' בבית שאדון משתמש בו ולא בבית העבדים:
שם ג' וירא אדוניו וגו' שם ד' וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו פי' פוטיפר ליוסף ומפרש והולך במה שרת אותו ויפקדהו על' ביתו וכל יש לו נתן בידו (ובלשוננו האי וישרת אותו ער האט איהם געדינט):
שם ו' ולא ידע אתו מאומה פי' לא שאל אותו בדבר עסקיו איך ומה הה וכשבא לבית מסחרו וראה יוסף מדבר עם סוחרים או ראהו כותב לא דרש אדות איזה עסק הוא מדבר וגם לא שאל מה כותב מה חושב כי ידע שיכול לעזוב עליו ולא רצה לידע מאומה אך מה שאל ומה רצה לידע כי אם הלחם אשר הוא יוסף אוכל ועליו שאל תמיד אם אכל יוסף פת שחרית ומה אכל וצוה להעבדים והשפחות לשנות המאכלים בטוב טעם יותר וערבים לחיך וכן על סעודת צהרים וסעודת ערב על הכל חקר ודרש ופקד להטיב עצהי"ט מאכלו ושתיתו ומובן אשר ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה:
שם ט' וחטאתי לא' ואף אם לאדוני לא אחטא כי לא ידע את מה בבית אבל היודע תעלומות סתרי כל חי הוא ידע ואליו אחטא:
<h3>מקץ</h3>
(מ"א י"ב) רש"י ד"ה <b>עבד</b> וכו' ס"א שיראים וכן גורס רא"מ כצ"ל:
שם י"ד וישלח פרעה ויקרא את יוסף והשליח שהבין שיצמח מזה טובה גדולה ליוסף והיה רע עין השליח זה מה עשה ויריצהו פתח הבור ונתן מקום ליוסף לרוץ ולברוח לאשר עיניו ישאוהו ולא יבא עוד לעולם לפני פרעה ולפרעה השיב השליח דבר כי כן עשה וקרא אותו אבל יוסף שלנו לא יעשה כזאת להיות בורח אך הלך למרחץ וירחוץ ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה להתחנן על נפשו אך פרעה הקדים לאמר לו למה קרא אותו:
שם ל"ד יעשה פרעה קאי אדלעיל וישיתהו על ארץ מצרים זאת יאות אשר פרעה יעשה והוא אותו חכם ונבון אשר ישיתהו יפקד פקידים:
שם מ"ו ויעבר בכל ארץ מצרים. נ"ב ובדרך העברה פקד פקידים:
שם מ"ח ויקבץ ויתן ויצבר יוסף בר הכל נעשה ע"י הפקידים שפקד יוסף וכל אשר המה עושים נקרא על שמו כאלו הוא עשה הכל:
שם נ"ו וישבר למצרים. פרש"י שבר לשון מכר ולשון קנין הוא כאן משמש לשון מכר שברו לנו מעט אוכל לשון קנין ראשית אומר שהאי קרא שמביא רש"י על לשון קנין שברו לנו מעט אוכל ט"ס ולא יצא כן מיד רש"י כי למה ירחיק כל כך עדותו ואנכי מניתי וספרתי ויש בקרא שבע פעמים שבר לשון קנין קודם להאי קרא שברו לנו מעט אלא צ"ל ושברו לנו לשון קנין דכתיב מ"ב ב' אך עדיין יש לכאורה להקשות על רש"י הלא הוא עומד בפסוק נ"ו ואחריו פסוק נ"ז כתיב לשבור אל יוסף ופרש"י כאלו כתיב אל יוסף לשבור והרי לשון קנין וקרוב קודם אך י"ל כי רש"י לא רצה להביא מזה שצריך להפוך התיבות שיהיה לשבור לשון קנין כי לפי הכתוב לשבור אל יוסף משמע לשון מכר ויש לפרש וכל הארץ באו לשבור למכור אל יוסף חפצי בית תכשיטי כסף וזהב ואבנים טובות ולקחו מחירם תבואה ובזה שפיר גם מה שנותן טעם כי חזק הרעב וכו' עד שהוצרכו למכור חפצים וע"כ לא ברירא ליה לרש"י להביא האי לשבור על לשון קנין והביא הלשון שבר הראשון אשר אחריו ושברו לנו משם שאין לפרשו רק לשון קנין:
(מ"ב ט') <b>ויזכור</b> יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם. מה ענין החלומות שחלם ליוסף ומה רע עשו אחיו בזה אשר חלם לנקום מהם ולומר להם מרגלים אתם. ונ"ל בעז"ה ויזכור החלומות אשר חלם להם וראה כי עדיין לא נתקיימו א' כי הכא כתיב בבואם לעיל ו' וישתחוו לו אפים ארצה ואין זה כאלמת וכוכבים כי אין להם אפים ולכן כתיב שם בשתיהם השתחויה לבד בלא אפים ארצה כי בפעם אחד נופלים ומשתטחים עלי ארץ וכאן דכתיב וישתחו לו אפים ארצה משמע בתחלה כפפו קומתן ואפיהם ואח"כ נשתטחו בפישוט ידים ורגלים ארצה. וביותר כי בחלומו ראה אחד עשר כוכבים והמה רק עשרה ויבן כי יוכל להכריחם שיביאו את בנימין ועוד לא בא העת להתוודע אליהם על כן ראה איך לסבב הדיבור שיביאו את בנימין ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד שמתוך דבריהם נתגלגל הדבר לדרוש מהם שיביאו את בנימין ואז נתקיים החלומות כהוויתן שהיו אחד עשר אחים כאחד עשר כוכבים וגם כתיב שם לקמן מ"ג כו' וישתחו לו ארצה מתוך קומה זקופה נפלו וישטחו עלי ארץ כמו כוכבים ואלמת. ומה שכתב בעה"ט כאן ויפתחוו לו בגימ' בכאן נתקיים החלום ברור אצלי כי הבעה"ט כתב זאת לקמן מ"ג כ"ו והמעתיק לא שם לבו לזה ואמר להעתיקה כאן ולבעה"ט על כל תיבה שבתורה שבעה עינים ואיך יכתוב על עשרה אחים שנתקיים החלום מאחד עשר כוכבים שם כ"ז ויפתח וגו'. נ"ב כולם פתחו שניהם לתת מספוא לחמוריהם אך לכולם צוה ליתן כספיהם בשולי שקיהם תחת הבר ושקו של לוי שצוה ליתן כספו בפי אמתחתו להחרידו עודו בדרך ולזה היה לוי יחידי שהיה כספו בפי אמתחתו ולשאר אחים נתוודע אחרי אשר באו לביתם והריקו שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו לקמן ל"ה:
שם ל"ו רש"י מלמד וכו' כיוסף. פי' כמו שאנחנו יודעים שמכרו את יוסף אבל לא קאי על יעקב שהוא ידע כי הלא יעקב אמר בסמוך כי אחיו מת:
(מ"ג ב') <b>שבו</b> שברו לנו. פי' למה תתעצלו הלא חסר לחם אתם כמוני:
שם ד' יהודה השיב לאביו אם ישך משלח וגו' אף לא יחסר לנו רק לך לבד נרדה ונשברה לך לבדך אכל ואם אינך משלח לא נרד וגו':
שם י"ב ע' פרש"י כסף משנה שמא הוקר השער היינו עד כפל על שהיה בפעם הראשון ואת הכסף המושב כמספר אשר הושב ולא יותר וכן משמע לקמן כ"א אמרו האחים ונשב אתו בידנו משמע רק אותו ולא יותר ולא זכיתי להבין מאין לקח בעה"ט אשר הכסף המושב היה כפול העליון יאיר עינינו:
מ"ג י"ח ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו דאגו על החמורים כי אף לא יכלו לשלוח אוכל לביתם לאביהם ולבני ביתם וימותו ח"ו ברעב (הסכמה מאלשיך):
<h3>ויגש</h3>
(מ"ה ז') <b>וישלחני</b> א' לפניכם וגו' עד לפלטה גדולה לכאורה מוקשה הלא ידעו בני אברהם ובני בניהם ואף גם עשו ידע מגזירת כי גר יהיה זרעך אשר מפני כן הלך עשו אל ארץ מפני יעקב אחיו כמו שפרש"י שם ואיך לא עלה על דעתו של יוסף ואחיו הכונה האמיתי של השי"ת אשר לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך שלחו א' וישימהו למושל בכל ארץ מצרים שלא ירדו למצרים ח"ו בשלשלאות אך זה אין תמיה כי כן דרכו של אדם בעת הטובה ישכח ימי הרעה ואף שידעו שגזירת השי"ת לא ישיב ריקם האדם מרחיק כי עוד זמן שיקוים הגזרה אחר עבור הרבה עתים וזמנים כי השי"ת קיים לעד והדור הרביעי מדור ראשון שירד למצרים ישיב הנה ובעת טובה היו בטוב ודעתם היה לבא מצרימה לגור שמה בימי הרעב כמו שאמר להם יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר ונאמר וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב וכן חישב יעקב לילך שמה על משך שני הרעב ולראות את יוסף בנו חי רק שהיה מיצר לצאת חוץ לארץ עד אשר אמר לו א' אל תירא מרדה מצרימה ואגב הודיעו כי לגוי גדול אשימך שם ורמז לו שיבין שלא ישיב מהר כי להיות לגוי גדול צריך זמן גדול והבין יעקב כי לגר יהיה זרעך הולך שמה והקב"ה הבטיחו אנכי ארד עמך וגו' ויוסף ישית ידו על עיניך ובימיך לא ישעבדו מצרים בבניך כי יוסף עודו חי ויחשוב יעקב כמו שאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אם שלום ואמת יהיה בימי ומעתה היה הליכתו בכבדות כמו שנאמר אחריו וישאו בני ישראל את יעקב כי הליכתם היה בשמחה שלמה ולא זכרו בגר יהיה זרעך אבל יעקב נכנס באזניו מאמר השי"ת ומה שרמז לו ולא כתיב וישא יעקב את רגליו כדכתיב בהליכו לחרן ודעת פרעה ומגמתו היה שיבאו ישראל שמה להשתקע כדכתיב מ"ז י"א ויתן להם אחזה בארץ מצרים כאשר צוה פרעה כי פרעה לאשר רצה שישתקעו שם צוה ליוסף שיתן להם אחוזה עולמית וגם בני ישראל כשראו שפרים ורבים מאד הבינו כי הגיע עת שיקוים גר והיה זרעך בדורותם ע"כ כתיב מ"ז כ"ז וישבו ישראל וגו' ויאחזו בה פי' רש"י לשון אחוזה אחר אשר ויפרו וירבו מאד הבינו כי לא ימהרו לשוב עד דור רביעי שנאמר לאברהם ע"כ אחזו בה וע"כ השביע יוסף לאחיו ואמר להם פקד יפקוד והעליתם את עצמותי וימת יוסף ואחיו והתחיל השיעבוד:
שם י"ז ויאמר אל יוסף אמר אל אחיך (משמך) זאת עשו טענו את בעירכם פירות מטוב ארץ מצרים ובר ולחם ומזון ואינך צריך לזה ציוה שלי כי אתה המשביר ובידך ליתן תבואה ופירות לכל אשר תחפוץ וכמו שנתן להם יוסף עד הנה תבואה בלא מחיר מדעתיה דנפשיה אבל לא כן עגלות וגם שלא יחוסו על כליהם שיתן להם אחרים תחתיהם לא היה יכול יוסף ליתן להם ולהבטיחם בלתי שאלת פי פרעה ואף אם יתן להם יוסף על פי פרעה ולא יגיד להם שעושה זאת ברשיון מפרעה לא ירצו לקבל כי יחושו אולי לא יסכים פרעה ויבא על ידי זה ח"ו קצת בזיון ליוסף מפרעה ע"כ לענין עגלות אמר ליוסף שיאמר לאחיו ואתה צויתה וגו' ועינכם אל תחוס וגו' ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה. פי' כיון שאמר להם שהוא על פי פרעה עשו כן וקבלו:
שם כ"ב לכלם נתן לאיש חליפות שמלות. אפשר לומר שנתן להם שמלות כפי מנהג אנשי מצרים שיהיה נכון בידם בשובם מצרימה טרם יבאו העיר יחליפו מלבושי ארץ כנען על מלבושי ארץ מצרים להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים וכמו שפרש"י על והעם העביר לקמן ומה שנתן לבנימין חמש ע' מגילה ט"ז:
שם כ"ג ולאביו שלח כזאת. כמו שהיו יכולין לקבל על עשרה חמורים ועשר אתונות שלהם שהביאו מביתם כל אחד מאחיו חמור ואתון והן המה בעירכם שאמר טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען ושפיר כתיב לקמן כ"ז וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא כתיב חמורים ואתונות כי שלו היו ולא שלחם יוסף:
(מ"ז א') <b>והאנשים</b> רעי צאן כי אנשי מקנה היו לפי פרש"י ועוד אומר לו והאנשים רעי צאן וגו' שגם זה אמר לפרעה אינו שייך היו והיה לו לומר כי אנשי מקנה הם ואפשר לפרש היו מקדמת דנא כמו שאמר לאחיו ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו ויהיה האי היו שאמר יוסף לפרעה כמו כן כך פירושו והקרא מקצר כאן:
<h3>ויחי</h3>
(מ"ח א') <b>ויקח</b> את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים חסר כאן דברים כי היה לו לומר וילך אל אביו אלא מקצר וסומך על הפסוק שאחריו שנאמר ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך נשמע שהלך אליו:
שם י"ג את אפרים בימינו משמאל ישראל. פרש"י הבא לקראת חבירו ימינו כנגד שמאל חבירו וכאן צ"ל ד"ה ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל וכיון שהוא הברור מיומן לברכה:
שם ט"ו ויברך את יוסף מפני ששם יעקב דיבורו ליוסף כדכתיב יברך את הנערים וידגו ולא אמר יברך אתכם ותדגו ע"כ אף שבירך הבנים הוה הברכה ליוסף שאליו דיבר:
שם ויאמר הא' אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק הא' הרעה אותי מעודי ועד היום הזה נמצא גם אנכי הולך לפניך תמיד כצאן לפני הרועה ולא רצה לומר אשר התהלכתי לפניו משום יהללך זר ולא פיך ותלה בהטבת א' עמו מעודו עה"ה:
שם כ' ויברכם ביום ההוא לאמר פנה יעקב עיניו לאפרים ואמר בך יתחילו ישראל לברך את בניהם לאמר שכה יאמרו להם ישימך א' כאפרים וכמנשה וכן וישם את אפרים לפני מנשה לכל דבר כמו פי' רש"י בדגלים ובחנוכת הנשיאים:
(מ"ט ו') רש"י ד"ה <b>ולו</b> יקהת עמים אסיפת העמים כו' ואחותי באזניהם נ"ב כמו יחוה דעת:
שם אבחת נ"ב כמו טבחת חילוף א' בט' באטב"ח:
שם ט"ז מקדים דן בן בלהה שפחת רחל כן הקדים רחל ללאה לעיל ל"א ד' גם נולדו בני בלהה קודם לבני זלפה ומשברך את דן שיתגבר במלחמה מסמיך לו גד שברכו גם כן שיצליח במלחמה אף שאינו בן אמי של דן וכיון שמזכיר גר מסמיך לו אחיו מאמו והוא אשר ואח"כ חוזר לנפתלי אחי דן מאמו וברכתו ברכת נחלתו כמו אשר:
שם כ"ו ברש"י ד"ה ויפזו זרועי ידיו. פרש"י כמו ויפוצו שיצא הזרע בין אצבעות ידיו. נ"ב פי' שיצא תאות הוצאות הזרע ע"י שנעץ אצבעות ידיו בקרקע וכן איתא סוטה (ל"ו ע"ב) ותשב באיתן קשתו ששבה קשתו לאיתנו ויפזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע (ע' רש"י שם) ויצאה תאותו מבין צפורני ידיו פי' מחמת כאב הצפרנים שסמך גופו עליהם נתבטל תאותו:
(שם י') <b>ויבאו</b> עד גורן האטד אשר בעבר הירדן. משה רבינו כתב התורה ושם אותה בפי ישראל בערבות מואב ושם קורא לגורן הזה אשר בארץ כנען עבר הירדן כי משה וישראל היו אז במזרחו של ירדן טרם עברו אותו וגורן האטד הוא בארץ ישראל במערבו של ירדן אבל בשאת בני יעקב את אביהם ארצה כנען ממצרים לחברון לא פגעו ולא ראו את הירדן:
י"ד רש"י שם בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים כו' עד סה"ד ועל דרך פשטות אפשר צוה פרעה באזני עבדיו וזקניו המצרים שישמרו את יוסף ואחיו שישובו ולא ישארו בארץ כנען ע"כ שמרו וכיונו שיהיה יוסף ואחיו ובית אביו בינם ובין ארץ מצרים ע"כ הלכו ממצרים ראשונה ואחריהם יוסף ואחיו וכל בית אביו ובחזרתם הקדימו ליוסף ואחיו לפניהם והמה אחרונים:
שם י"ז אנא שא נא פשע אחיך אשר אחיך אנחנו ומכרנוך הפשע והעון גדולה מאד כי רעה גמלוך בשעת שמכרנו אותך אין רעה גדולה מזה אבל ועתה אחר שעינינו רואים סוף הדבר שעלית לגדולה כזאת וע"י זה נמשך שבא אביך בשמחה וחוות רוח ורב נחת למצרים וזאת רצון אל' אביך באהבתו את אביך סיבב סבות הלא יבוא אביך ח"ו בשלשלאות למצרים שא נא לפשע כי בכל זאת לא יכחד כי אנחנו הרשענו אבל אל תשכח כי בפשענו זה היינו עבדי א' אביך שנעשה רצונו:
שה כ"ג וירא יוסף לאפרים בני שלשים. פי' יוסף ראה בעיניו איך שהיה לאפרים בני שלשים כי בחיי יוסף היה בנים לערן בן שותלח בן אפרים נמצא היה לאפרים שלשה דורות א' שותלח ב' ערן ג' בני ערן אשר נולדו בחיי יוסף אבל למנשה לא היה בחיי יוסף רק שני דורות א' מכיר ב' בני מכיר כי רק בני מכיר יולדו פי' נולדו על ברכי יוסף בעודו חי:
<h2>חומש שמות</h2> 
<h3>שמות</h3>
(א' כ') <b>וייטב</b> א' למילדות ומה היה ההטבה וירב העם (הסכמה ממעשי ה'):
(ג' ד') <b>וירא</b> ה' כי סר לראות וגו' ויאמר אל תדמה בנפשך אשר מפני רחוק מקום אינך רואה לא כן מראות הנביא שוה ברחוק כמו בקרוב וגם מקומך אדמת קודש הוא רק נעליך מפסיקים בינך ובין הקודש של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו ג"כ אדמת קודש הוא (הסכמה ממעשי ה') שם י' ועתה לכה הכן עצמך ואשלחך. כבר כתבתי כי לכה לשון הזמנה ליחיד כמו לכו לרבים נמצא הרבה:
(ד' כ"ה) רש"י ד"ה <b>כי</b> חתן דמים אתה לי כו' הורג אישי אתה לי. נ"ב שם בגמ' פליג רשב"ג ואומר לא למשה רבינו בקש המלאך להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר כי חתן דמים אתה לי צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק ע"כ. ובע"ז כ"ז משמע שפיר כותיה דקאמר התם ואבע"א אתי איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרה ע' חדושי אגדות (נדרים ל"ב):
(ה' ג') בעה"ט <b>נקרא</b> בגי' שנה. נ"ב דברי בעה"ט אלו שייך לעיל ג' י"ח ושם כתיב נקרה בה' ושפיר בגי' שנה:
שם י"ט ויראו שוטרי בני ישראל אותם את עצמם ברע שיהיו צריכין לאמר לישראל אחיהם לא תגרעו וגו':
שם כ' רש"י ורבותינו דרשו נצבים דתן ואבירם היו נ"ב ופי' נצבים הנצבים פגעו במשה ואהרן (תוס' ורא"ש נדרים ס"ד):
שם כ"ב לתת חרב בידם להרגנו. פי' במה שאמרתם נלכה נזבחה לה' נתתם בזה חרב בידם שיהיה להם פתחון פה להרגנו כי ביום ההוא שאמרתם לו צוה לנוגשים בלתי ליתן תבן ואמר להם לאשר אנחנו צועקים נלכה נזבחה וכן השיב לנו עתה:
<h3>וארא</h3>
(ו' ה') <b>וגם</b> פי' לבד הקמת הברית אני שמעתי את נאקת ב"י אשר הזידו מצרים עליהם ומעבידים אותם וא' יבקש את הנרדף ובתוך כך ואזכור את בריתי לכן אמור וגו' שם כ"ו הוא אהרן ומשה הנזכר לעיל תולדותם אהרן קודם משה:
שם כ"ז הם המדברים אל פרעה וגו' הוא משה ואהרן מקדים משה לאהרן כמו שנאמר בסמוך ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך:
(שם ז' ו') <b>ויעש</b> משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כן עשו אי המקרא הזה אומר אלא דרשוני כי לכאורה אין לו הבנה הלא עדיין לא ציוה אותם ומה היה להם לעשות אבל כך פירושו כי מפסוק ז' א' עד ח' הוא ענין אחד הקדמה טרם שהתחילו משה ואהרן לילך אל פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך וגו' ואני אקשה וגו' וידעו מצרים וגו' ומספר לנו אשר בשעת מעשה אחר שהלכו אל פרעה כל אשר צוה ה' אחר אשר צוה עשו כן משה ואהרן וגם מגיד לנו שנות משה ואהרן אז בראשית דברם אל פרעה ואח"כ מפסוק ח' מתחיל גוף הענין מה שצוה ה' ואחר כל צווי ויעשו כן:
שם ה' ברש"י את ידי יד ממש. נ"ב מפני שפעמים פי' ידי גבורת מפרש כאן ידי ממש לשבר את האוזן שהמכה את חבירו מכהו בידו ממש אבל לגבי הבית"ש לא נוכל לומר יד ממש כי לא ישיגהו משיגי הגוף:
(ח' ה') <b>אעתיר</b> כו' כך יאמר אעתיר העתירו כצ"ל:
(ט' י"ד) <b>כי</b> בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי אל לבך וגו'. ידוע אשר העשר מכות נחלקו לשלשה סדרים כפי הסימנים שנתן ר' יהודה בהם ובכל סדר היה ההתראה למכה ראשונה על שפת היאור וההתראה על המכה שנית בבית פרעה והמכה השלישית בא אל פרעה ועל מצרים בלא שום התראה הסדר הראשון דצ"ח דם התראה על היאור צפרדע בביתו כנים בלא התראה הסדר השני עד"ש ערוב על המים דבר בביתו שחין בלא התראה ועתה בהתחלת הסדר השלישי אמר משה בשם ה' לפרעה כי בפעם הזאת היינו בזה הסדר השלישי אני שולח כל מגפותי תיבת כל לרבות מכות בכורות אשר יצרף לזה הסדר ובו יסיים ועל מכות בכורות שייך שפיר אל לבך כי המכה הזאת לא נגע בגוף פרעה ממש רק לחרדה ומורך בלבו היה שגם הוא היה בכור והיה מפחד שלא יגע גם בו והשי"ת העמידו ככתוב למען ספר שמי בכל הארץ וכן היה בזה הסדר באח"ב המכה הראשונה ברד על המים אף שאין מפורש בקרא אבל מדכתיב בבקר ידוע שבבקר היה פרעה אצל המים מכה השנית ארבה התראה בביתו וחשך היה בלא התראה וגם בכורות צירף לסדר זה לחשך כי לא אמר השי"ת למשה שום התראה על בכורות שיבא לפרעה על המים ואף לא שיבא לביתו רק כאשר נקרא אליו על דבר החשך ובעודו שם בבית פרעה נאמר למשה לבדו ידועה ממכות בכורות ומשה הבין מעצמו שרצון השי"ת שיגיד זאת לפרעה אחר שהודיע לו בעודו בבית פרעה. והנה לפי דברינו בעזהשי"ת האמיתיים